לכבוד חודש אדר נועד 'כל ישראל' עם אישי מעש ורוח, רבנים ידועים המועידים את חייהם להאהיב את היהדות על העם שבשדות * בפאנל משותף עם יוסי גיטלר שוחחו הרבנים על מעלת החיוך, הגישה הנכונה והמסילה ללב הצעיר החילוני * המנורה שנופצה מתחת לחופה, השאלה בשיעור דף-היומי שחשפה נישואין פסולים, הרב'ה הרפורמית שחמתה על תעודת הגרות ומדריכת הכלות החרדית בת השמונים שהוכרחה להמציא אישור יהדות

משנכנס אדר מרבין בשמחה' קבעו מ חז"ל בתלמוד. כוח השמחה הוא אחד הגדולים והמופלאים שניחן בהם האדם. בכוחו לרומם את האדם אל פסגות לא נודעות, לקחת אותו למחוזות שלא שיער, עבדו את ה' בשמחה. עם פרוס עלינו הימים הנוכחיים בהם מחויבים אנו להרבות בשמחה, החלטנו גם אנו להרבות בשמחה, ומעבר לכך הלכנו להתחקות אחר כוחו של החיוך ומסגולתה של מידת השמחה, עוצמתה המאגית של הארת הפנים, ואפילו הצחוק הכובש בכל הקשור להשבת לב בנים על אבות, להסטתם חזרה אל המסילה העולה בית אל. פנים זורחות ושיניים לבונת הם שיקוי פלאים המשיב נשמות נידחות לארץ החיים הרוחנית, תרופת פלא המרפאה חוליי נפש רבים ללא מספר. בערבו של חודש אדר לקראת פרוס עלינו ימי הפורים בהם קיבלו בני ישראל את התורה ומצוותיה מאהבת הנס, בכוח ההודאה על הניסים והנפלאות שחזו עיניהם בימי מרדכי ואסתר, שמענו והאזנו למעשיות ומאורעות בהם הוכח שוב הידוע מראש שאין כמו כוח של אהבה, נפלאותיו של החיוך, של הגישה הנעימה אך במקביל ללא פשרות חלילה בקוצו של יו"ד, מחוללת פלאים בנפש הצעיר או הצעירה שעד לרגע זה נמנו על המתנכרים הפוטנציאליים. כאלו שבטוחים עד לאותו רגע בו הם נפגשים עם הרב מסביר הפנים, שכל היהדות היא מין חור שחור ומפחיד קודר ומפנה עורף, מקשה ומורכב, ואז מתוודעים הם לתורה הקדושה באמיתותה הזוהרת, עם דרכי הנועם שבה, ברובד המרומם והנעלה של מצוות התורה, לא זה המוצג תדיר בכלי ישבותו להשחיר את פני היהדות הנאמנה, מקיימי התורה התקשורת השונים העושים מלאכתם רמיה יום ולילה לא והמצוות, כביכול חשוכים ופנטים הם, חדלי אישים וחסרי השכלה בסיסית. מיתוס המתנפץ באבחה כבר בפגישה הראשונה עם כל אחד מהרבנים היודעים לעשות מלאכתם נאמנה, המאוגדים בארגונים רבים ומגוונים ופזורים בכל רחבי ארצנו הקדושה, מגליל לנגב בכל מקומות מושבותיהם של יהודים החפצים במעט אור תורה שיאיר ויגרש הרבה מן החושך בו הם שקועים.

דרכיה דרכי נועם באחד מימי השבוע האחרון יצא לנו לשבת סביב שולחן אחד עם מספר רבנים נכבדים, גאונים ובעלי שיעור קומה, הפועלים תחת ארגון הגג "בנועם דניאלי" שחרת על דגלו ליטול את החנית מיד המצרי ולפתות את צעירי בני ישראל לקיים חייהם על פי ההלכה על כל דקדוקיה ופרטיה, אולם בחיוך בנועם ובנפש חפצה, וכמובן ללא פשרות או סטייה מההלכה המסורה. בראש השולחן יושב מייסד ויו"ר הארגון הרב הגאון שמואל מאיר ריאני, כבר איתמחי גברא ויצא שמו לשם ותהילה בכל קצווי ארץ, אולם לא לשם סיקור פועלם הרב והמבורך באנו כאן, אלא לשמוע את מה שיש בפי הרבנים החשובים שנקבצו מערים ואתרים שונים בארץ לומר ל'כל ישראל', ולהעביר לקוראיו את המסרים הרבים שיש בידם, להאיר מאור היהדות ולגלות את אוזננו על הצמא האדיר שיש בקרב העם שבשדות לשמיעת דבר ה', בניגוד לתמונה המצטיירת מכותרות העיתונים וכלי התקשורת העמלים לכבות את הזיק והניצוץ היהודי מעם ישראל. את השיחה פתחנו עם הרב הגאון חיים אברהמי מרמת השרון שעובר לתחילת דבריו מזכיר כי "ברוח יום השנה צריך להזכיר את הרב יעקב אדלשטיין, הרב של העיר שלנו, שהוא זה שהשרה את כל האווירה של חילונים וחרדים יחד, זה היה בראש מעייניו כל הזמן, כולל בשבתות". "אספר על חיכוך אחד שלי במה שאני מתעסק שזה רישום-נישואין, ניגש אלי זוג שבהתחלה חשבתי שמדובר בזוג פשוט ורגיל לחלוטין, נפגשנו פעם פעמיים לצורך סיוע בפתיחת תיק נישואין, ואז מתברר לי שזה זוג ששייך לצמרת הבוהמה של תל אביב, מהאזור של בן-יהודה ודיזינגוף, רחוק מאוד מהיהדות", בשלב זה מתערב הרב ריאני ומציין שהזוג בכלל לא רצה ללכת דרך הרבנות, ומי שהצליח להביא אותם הוא הרב חיים אברהמי, שגרם להם להירשם אצל הרב חיים כהן בכפר סבא. הרב אברהמי ממשיך: "ישבתי וראיתי מולי אנשים רחוקים מאוד כרחוק מזרח ממערב, לא עניין אותם כלום, אמרו בוא ננסה ולכן פנו, לא היה להם שום אינטרס להירשם ברבנות, נשוי או לא נשוי זה לא עניין אותם בכלל. אני באתי במטרה אחת – לחתן אותם כמו שצריך, לעזור להם ברישום נישואין בכפר-סבא וזהו. קבענו יום לחתונה עשינו תכנית, בסוף זה נדחה כי הוא מפיק סרטים מפורסם מאוד בקולנוע, והיה צריך לשהות אז תקופה בחו"ל. לאחר מכן נערכה החתונה בישראל, זה היה בתוך בית פרטי מרשים כמו שצריך, ואז אני רואה לנגד עיני את כל הצמרת העיתונאית וכל סוגי המפורסמים בישראל. עשה אירוע בשווי עשרות אלפי שקלים. זה זוג שהיה אמור להיות הכי רחוק מהדת, וההצלחה הייתה לחתן אותם כדת משה וישראל. "ולא רק זה, אחרי החתונה הלכתי הביתה, את שלי עשיתי, ומאז הם שומרים על קשר שזה דבר בלתי הגיוני, יש שם התקרבות יפה מאוד בטהרת המשפחה, ואפילו שאלות בטבילת כלים, הם מתקשרים על שאלות בהלכה. כך זוג שהיה כל כך רחוק התקרב בצורה יפה, אף אחד לא בא להחזיר אותו, אף אחד לא תכנן לקרב אותו, לא להכריח אותו, וזה מה שעשה את העבודה. כך קרבו אותם מאהבה נטו ללא שום כפייה. אין יותר מתאים מזה ליום הפורים – הדר קבלוה מאהבה".

הגאון רבי אפרים שטינקולר מקיבוץ גבעת ברנר מספר על אפיזודה של שאלה המוכיחה את הרצון והכמיהה לשוב למקורות מחד, מול הבורות העצומה וחוסר הידיעה מאידך. "כלה שולחת לי שאלה כמה שעות לפני החופה, האם את הכוס של השבירה הרב צריך לראות קודם, או שאפשר להביא את זה כבר עטוף לאולם…" "היה לי זוג בזיווג שני שחיו עשרים שנה ללא נישואין, הוא היה בן שבעים וחמש כבר, ניגשנו לערוך את החופה ואני אומר לו תשמע אם הכוס לא נשברת על המכה הראשונה אנחנו מבטלים את החופה…, הוא אומר לי מה אני אעשה, אין לי כוח, אני זקן, אז פשוט הבאנו מנורת זכוכית שברגע מתנפצת". הרב הגאון חיים כהן מכפר סבא מספר על זוג שהגיע לא מזמן, "האישה לא רוצה לטבול, לא מעניין אותה בכלל, והבעל הגיע לכולל כשהוא לא יודע מה הוא עושה, היא לא רוצה, היא סוגרת את הטלפון ואומרת את המשפט 'מה שהיה הוא שיהיה', מה צריך את כל הבלגן הזה, רב חתונה והכל, מה היה רע לך עד עכשיו? התקשרתי אליה ואמרתי לה 'את יודעת מה? לא נעשה כלום', בוא נרשום, התחלנו לרשום ואז אמרתי לה 'תשמעי, את רק צריכה ללכת לרבנית לשמוע כמה מילים', אמרתי לרבנית שלי תשמעי היא רוצה פרטי, תדברו אתה מלמעלה ככה איזה יום יומיים בטלפון, אחרי זה פגישה נחמדה ונראה מה יהיה הלאה, וכך היה היא דיברה אתה כמה פעמים ונפגשה, ואז הציעה לה 'אולי את רוצה לבוא פעם אחת לראות איך זה, יש לנו מקווה עם מדליה בכפר סבא בתל-חי ממש יפה', סידרנו לה להיות הראשונה כשהכול הכי נקי והכי מסודר. ואכן זה פעל את פעולתו ברוך השם. תמיד הדבר העיקרי זה הגישה איך אתה מגיע". כאן מעיר הרב כהן על נקודה בעייתית במערך הרבנות שדורשת את שימת לבם של בכירי המערכת, באשר זו הנקודה עליה נתפסים ארגוני הרפורמים והקונסרבטיבים, ולצערנו די בצדק. "הייתי לאחרונה באחד המועצות הדתיות, רצינו לעזור לאיזה זוג לפתוח תיק נישואין שהיה קצת בעייתי מבחינה פקידותית, פשוט ישבה שם איזה מישהי ואומרת 'אין לי מה לעשות', אמרתי מה פירוש אין לך מה לעשות, תעשי אחד שתיים שלוש ונגמור את העניין, אני יודע מה צריך לעשות, אתה רואה איך שזה כבד, חסר דם צעיר, דם חזק במערכת, הנגשה של מה שאנחנו עושים זה מספר אחד, ראשון במעלה". "רוב הזוגות האלו, כמעט תשעים אחוז מהם, בסוף נשארים איתך בקשר, אתה הרב שלהם, על פיך ישק כל דבר ברוחניות ופעמים אף בגשמיות, לפעמים אפילו בשלום בית, יש בעיות הם מתקשרים. אני מכיר עשרות מקרים כאלו בפרט בשנה ראשונה שזה הכי קשה, ואצל זוגות שלא קרובים לדת שם להתגרש זה עניין של מה בכך כהרף עין, אתה מגיע לכאלו בתים, אתה יושב איתם כמה שעות ומסביר להם את הנקודה של החיים, שמה שחשוב זה כן להישאר ביחד, ובסוף אתה בהחלט רואה תוצאות בזכות החיבור והאהבה שאת המרעיף עליהם. "יש כעת זוג שהיה איתי בקשר ונפקדו בתאומים, הם אומרים לי זה הילדים שלך, כי הם חישבו כבר להתגרש ובזכות ה'שלום-בית' שעשינו הם חזרו בהם, וכעת זוכים לחבוק ילדים ועוד תאומים". הגאון רבי שמואל ריאני מספר על כלה שלא הסכימה לעשות הדרכה ובזכותו של הרב חיים, התקשרה אשתו לאותה אחת והזמינה אותה אליה הביתה, אמרה לה בואי נשב נדבר, אנחנו הרי באותו גיל, הזמינה אותה לכוס קפה וברוך ה' אותו ערב הייתה הדרכה. הרב כהן ממשיך: "דיברתי עם דובר הרב הראשי ר' פנחס טננבוים, אמרתי לו אני מדבר מהשטח, בגובה העיניים, אנחנו עמוסים בעבודה אבל עבודה באמת, לא סתם לסייע בתיקים ולפתוח תיקים, יש המון לא יהודים שמנסים להיכנס, מביאים כל מיני טפסים מפוברקים, אפילו לפעמים טיפשים שולחים כתובה רפורמית, הנה אימא שלי התחתנה, ורואים בפירוש שזה כתובה רפורמית".

הגאון רבי בראל צמח מאור יהודה נותן אנקדוטה משלו: "הגיע אלי זוג שרוצים להתחתן, הכלה באה מקנדה ממונטריאול, היא עלתה לארץ מכוח חוק השבות ככל יהודי, ביקשתי שתביא אישור יהדות על ההורים שלה, משהו שיוכיח את יהדותם, היא אומרת לי כן בוודאי יש לי, שולחת לי צילום של התעודה וכתוב שם אני מאשר שפלוני אלמונית בת לשני הורים יהודים שהתחתנו בבולטימור ולמטה חתום משהו ליסה, מדובר בכלל באישה רפורמית. היא מוסמכת שם בכמה מקומות. וזהו, אין להם משהו אחר להביא…" הרב כהן מעלה על נס את פועלם של נציגי הציבור במערך הגיור והרבנות: "יאמר לזכותו של היה זוג בזיווג שני שחיו עשרים שנה ללא נישואין, הוא היה בן שבעים וחמש כבר, ניגשנו לערוך את החופה ואני אומר לו תשמע אם הכוס לא נשברת על המכה הראשונה אנחנו מבטלים את החופה… הוא אומר לי מה אני אעשה, אין לי כוח, אני זקן, אז פשוט הבאנו מנורת זכוכית שברגע מתנפצת". 20 ח' אדר תשע"ח 18/2/23 ח"כ מיכאל מלכיאלי ושר הדתות דוד אזולאי עם כל החבר'ה ממשרד הפנים, יש איזה אישה מבוגרת בת שמונים שהגיעה לארץ לחגים לבת שלה, מהקהילה שלנו, והבעל נפטר מיד אחרי שבת שמחת-תורה, והרב מלכיאלי עזר לנו לקבור אותו כמו יהודי, הוא נפטר בשבת והם הפעילו את כל מה שצריך כדי לעשות לה אשרת עלייה כי היה לה זמן מוגבל ובסוף הכול הסתדר. כולם נרתמו לעניין הזה, עם הרב חזקיהו סאמין שאחראי על כל הנישואין בעולם". הרב ריאני מציין שעל שולחנו של הרב סאמין הוקם הארגון, ו"על פי ההדרכות שלו ורק בזכות האהבה שלו לרבנים ולעם ישראל היינו יכולים לפעול כפי שאנחנו פועלים. מדובר באחד האנשים היותר מוכשרים, גם תלמיד חכם גדול, וזכה עם ישראל שאדם כזה מופקד על תחום הנישואין בארץ ובעולם". ובחזרה לסיפור של הרב כהן: "זה מה שרציתי לומר, היא בת שמונים חרדית הייתה מורה ומדריכת כלות מלמדת גיור ברומא, והייתה צריכה להביא אישור יהדות, לא ויתרו לה, אתה יודע בת שמונים, אין תעודת זהות, נולדה במרוקו, וברוך השם היה לה הכול, והכל בא על מקומו בשלום עם התערבות הגורמים האלו". הרב בראל צמח מאיר זווית נוספת הפתוחה לזיופים, "אין נוסח לתעודת גרות, ועל פניו אתה רק צריך לדעת מי הרבנים, אם הם מוסמכים אתה יכול לסמוך על זה. אבל לפעמים אתה מיד מרגיש שמשהו לא בסדר, קיבלתי תעודת גרות וכתוב את השם בת של זה וזה, ולמטה חתומים שלושה רבנים, והשלישית זה הרב דינה בת זה וזה…"

הרב שטיינקולר מספר: "הגיע אלי בחור שהתחזק בחודשים האחרונים, אמר לי תסתכל על הכתובה תגיד אם היא כשרה, העפתי מבט ותוך דקה ראיתי כמה בעיות, אמרתי בוא נבדוק מה קורה שם, ניסיתי לבדוק מי הרב שעשה את הכתובה, הוא הביא אותי לאיזה רב בצרפת בן שמונים ומעלה, לא הצלחתי להגיע אליו רק המזכיר ענה, ביררתי עליו, שוחחתי עם הרב אריה גולדברג המזכיר של 'מרכז רבני אירופה' והבנתי שאין על מה לסמוך. תוך כדי החתן אומר לי שאחד העדים הוא חבר טוב שלו, ושנינו היינו חילונים ככה עם עגילים ורעמת שער וכך הוא בא לחופה, טוב אז העד פסול גם כן. עשינו להם חופה חדשה עם כתובה חדשה בבית שלי. הייתה שם כזו התרגשות – יש להם כבר שישה ילדים. זוג שבאמת התחזקו ונהיו עובדי השם אמתיים והיה חשוב להם לעשות את הכול כמו שצריך אחרי עשרות שנים שחיו באיסור". הרב ריאני מוסיף נופך משלו: "יש לי כל בוקר שיעור ברעננה, לחבר'ה רציניים באמת, תלמידי חכמים, וכעת בדף היומי אוחזים במסכת סנהדרין ויש שם בדף כ"ח נידון על הפסולים להעיד מחמת קרבת משפחה, ואז אחד היהודים מתערב לומר על פסול מסוים, אחד הדוגמאות שהגמרא מונה, שהוא אינו פסול. לא הבנתי כל כך על מה הוויכוח הרי כתוב במפורש שהוא פסול, אבל אמרתי לו שנעיין בזה אחר כך, לא רציתי לדחות אותו בזלזול, אחרי השיעור הוא ניגש אלי ואומר לי הרב אני חתמתי לבן של אשתי בחופה, ואיך אתה אמרת שזה פסול הרי עובדה שהרב זה וזה התיר לי והוא ידע שאני אבא. אמרתי אולי הוא לא קולט נכון, ביקשתי שהחתן יתקשר אלי, אני מדבר אתו – הוא חילוני – ומתברר שאכן כך היה, בקיצור הכול פסול, החופה הכתובה, מה עושים עכשיו. השאלה הזו שלחתי אותה למורנו הראשון-לציון הגאון רבי יצחק יוסף, הראשל"צ הכריע שצריך לעשות כתובה מיוחדת שיש אותה אצל הרב אליהו בר שלום )רבה הראשי של בת ים. י.ג.( זה נקרא כתובה על ידי עדים שנמצאו פסולים. "כעת התעוררה השאלה האם צריך לעשות חופה מחדש, ואם כן היא הרי רוצה את אותה טבעת ובמה יקדש? ולהקנות לו היא לא תעשה את זה בלב שלם, היה דיון הלכתי מאוד מעניין ומאתגר. בסוף ההכרעה הייתה שצריך לקדש אותה מחדש, מאחר והמנהג היום לא לקדש בכסף אלא בטבעת צריך טבעת נישואין, והיא רצתה את אותה הטבעת, אז הצורך היה שהיא תקנה לו את זה ומחוץ לבית, סוגיא שלמה. והכול מלימוד שגרתי בסנהדרין ממנו מגיעים לסיפור כזה מורכב".

החלום שהתגשם הרב חיים כהן מספר: "הייתי לערוך חופה באיזה מקום ליד 'זכרון יעקב', חבר'ה קלילים כאלו, עשו את זה במגרש עם מכוניות ישנות, משהו חריג, בקיצור אני לא רואה עד. ניגשתי לבעל הקיטריינג ואמרתי לו אני צריך את המשגיח, הוא שואל למה, אני אומר לו תשמע אין לי עד, הא עונה לי תחכה רגע תעשה לי טובה, יש לי מלצר אחד שחזר בתשובה, אחד שהיה בכל מה שאתה לא רוצה, אבל החלום שלו זה להיות עד בחופה, הוא אומר לי מה אתה עושה בשבילי, שאלתי איפה הוא? אמר לי נסע כבר הביתה, אמרתי נחכה לו אם אני יכול להגשים לבן אדם חלום אעשה את זה. חיכינו, עיכבתי את הכתובה, עשינו קצת צחוקים בכתובה, ואני אומר לעצמי נראה מי יבוא, בסוף אני יאכל אותה עם איזה אחד עם תלתלים ועגילים, בסוף הגיע בחור עלם חמד, הוא הראה לי תמונה שלו מפעם עם תלתלים ובלגנים לא שייך להכיר אותו. הוא אומר לי זה האישור שלי שחזרתי בתשובה, היה איזה סבא שם שרצו להביא אותו עד, אבל אני אמרתי חכו לי אני חותם עם הבחור הזה, וככה שנינו חתמנו. אמרתי לו אם אתה חתום ביחד איתי זה עדות שחזרת בתשובה…" אם יש סיפור שמשלב חכמה יהודית עם תחכום משעשע שמעלה חיוך על פני כל מי שנחשף אליו הרי שזה הסיפור הבא, הרב ריאני משתף אותנו באחד המהלכים המחוכמים ביותר שהובילה אי פעם תנועה רבנית אורתודוקסית בישראל: "לפני קרוב לשנה פתחה התנועה הרפורמית במסע פרסום אקטיבי בכל המדיה הישראלית להטמעת המושג חתונה אלטרנטיבית לא באמצעות הרבנות, הסיסמא שלהם הייתה 'יש אלטרנטיבה לרבנות', הם רכשו שטחי פרסום מטורפים במיליוני שקלים, לקחו את גשר ההלכה, נתיבי איילון, כביש בגין, ופרסו אפילו בגובה של עשרים מטרים את הקריאה שלהם לזוגות צעירים ישראלים שלא לפנות לרישום נישואין ברבנות אלא לגשת למוקדי התנועה הרפורמית בישראל, דרך הקשת המילים 'חתונה שווה' בתכנת החיפוש באינטרנט. "פנה אלי אז ידידי בצלאל קאהן איש רדיו 'קול-חי', ואומר לי תשמע צריך לשלוח בחורי ישיבות שפשוט ילכו וידביקו את האותיות 'אין' על המילה 'יש' אלטרנטיבה לרבנות, אמרתי לו תשמע חלפו הימים האלו יפצעו לך כמה ובקיצור זה לא ילך, יש לי רעיון אחר, נלך על כזה דבר: רכשנו את המילים 'חתונה שווה' בגוגל, ומאז כל מי שהקיש במנוע החיפוש בגוגל את מה שהתבקש להקיש בשלטי החוצות פשוט הגיע אלינו. הטריק הזה עבד כל כך טוב עד כדי כך שבחורה בעלת בלוג מוביל רצתה לערוך כתבה על המיזם של התנועה הרפורמית, ומאחר והם לא השאירו מספר טלפון לחזרה אלא רק אפשרות חיפוש ברשת, היא הקלידה את המילים 'חתונה שווה' ואז פשוט הגיעה אלי, אני מדבר איתה שתי דקות וקולט שהיא בטוחה שהשיחה שלה מתנהלת כעת עם רבאיי רפורמי, העמדתי אותה במהירות על הטעות, והיא מרוב שנהנתה מהרעיון הלכה ועשתה כתבה בדיוק על זה, איך שהצלחנו כארגון חרדי לגרום להמוני צעירים וצעירות לפנות דווקא אלינו, שאנחנו רושמים אותם בסופו של דבר ברבנות, רק חוסכים להם את הבירוקרטיה ממנה הם חוששים. וכל כל הרבנים של הארגון זכו לקבל אין ספור טלפונים מאנשים שכוונתם המקורית הייתה בכלל להתחתן שלא במסגרת הרבנות, וברגע שכבר פנו אז היה יותר קל למשוך אותם ולשכנע אותם להישאר אצלנו ולהירשם בדרך המקובלת והחוקית".

הגאון רבי צבי הורביץ, מהרבנים הבולטים בשורה הראשונה של הארגון, טוען שהעוצמה של הרבנים הצעירים הוא החיוך שהם מביאים כרבנים צעירים, "יש בורות גדולה מאוד, מתקיים בנו הפסוק 'הנה ימים באים לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה" בקנה מידה עולמי של ממש". ואם כבר בפורים עסקינן, ובסיפורים המעלים חיוך על שפתי הקוראים, יש באמתחתו של הרב הורביץ סיפור שכזה. "שאל אותי אחד בבית הסוהר ברמלה, האם הוא צריך לקרוא מגילה בי"ד ובט"ו כדין כרכים המוקפים חומה, בשל העובדה הפשוטה שהוא מוקף חומה… "יש בורות מדהימה. באחד השיעורים הראשונים שמסרתי בבית הכלא 'איילון', ישב שם בין המאזינים אחד מאפיונר גדול מאוד, אמרתי שם שפעם בימי חז"ל כל ילד וילדה ידעו הלכות טומאה וטהרה, לא כמו נהגי המוניות של היום, ואז קם אותו אחד ואומר לי 'על מי אמרת לא כמו?' הוא נפגע עמוקות עבור נהגי המוניות, אולי היה בעצמו בעבר נהג מונית. לא היה מדובר באחד שאתה יכול להסביר לו עניין, הוא בכלל לא הבין את כל מה שדיברו שם. אז אמרתי לו 'לא התכוונתי לסתם נהגי מוניות, אלא אתה יודע אלו משוק הכרמל שם שיושבים ומבזבזים את הזמן', התחושה שאני אתו ולא נגדו הרגיעה אותו והוא שב למקומו, הזמן עבר וכיום אותו אדם עצמו מוסר שיעורים בכלא איילון, לא פחות! ברגע שהגעתי אליו עם חיוך, לא סתרתי את דבריו, אלא הענקתי לו את התחושה שאני זורם אתו והוא בסדר. רק עם חיוכים זה עובד. "והנה עוד סיפור המוכיח על כוחה של הכלה וקבלת האחר, בלא לוותר כמובן על קוצו של יו"ד מההלכה המסורה. מסרתי הרצאה על זוגיות בפני ציבור גדול של מתכנתים ואנשי הייטק בארה"ב. מולי באחד הספסלים יושב זוג חילוני למהדרין, אני מתחיל את השיעור ואז הוא נעמד ואומר לי 'כבוד הרב אני חילוני', שמעתי אותו, אוקי, והמשכנו הלאה בשיעור, אחרי כמה דקות הוא נעמד שוב ואומר לי 'רק שכבוד הרב ידע אני אתאיסט', הציבור מתחיל לחוש חוסר נוחות, בכל זאת אף אחד לא ביקש ממנו לשבת פה, אבל בסדר שמענו אותו, חייכנו, והמשכנו הלאה. ואז זה מגיע בשלישית: 'כבוד הרב אני לא איש מאמין'. בשלב זה אני עוצר את השיעור ופונה לאיש שכל-כך דחוף לו כל רגע להדגיש לנו את השתייכותו הדתית. 'תגיד אך קוראים לך'? 'אהרן' הוא משיב, 'תשמע', אני אומר לו, 'כבר שנים שאני מחפש אדם כמוך', 'מה יש'? הוא כבר נדרך. שאלתי אותו 'איך הגעת למסקנה שאין בורא'? 'מה פירוש', הוא עונה לי, 'עשינו מחקרים קראנו ספרים בדקנו לעומק וזה המסקנה שהגענו אליה'. או אז אמרתי לו 'אתה יודע כמה אנשים מחזיקים בדעות כמוך אבל מעולם לא חשבו למה, אלא ככה חיים את החיים שלהם מבלי לדעת למה. אתה לפחות אדם משכיל נבון וחושב, זה שהגעת לתוצאה הלא נכונה זה כבר דבר אחר, אבל אתה חוקר ומחפש את האמת – בסוף גם תמצא אותה'. "אותו יהודי גר ברמת אביב, ביום מן הימים עבר דירה לאזור של 'הבימה', ביקש ממני לבוא אליו הביתה כדי לקבוע מזוזות, בתחילה רצה להעביר את המזוזות אבל אמרתי לו שמסוכן להעביר ועדיף שיקנה חדש. אני מגיע לבית הקודם שלו ורואה שבכלל אין שם קלף אלא רק בתי מזוזות ריקים. אני שואל אותו מה זה? והוא עונה שכאשר קנה את הבית ניגש לאיזה רב שאמר לו שצריך לקנות מזוזות וזה מה שהביא לו אותו 'רב'… כך בזכות הגישה המחויכת שלא דחיתי אותו אלא החמאתי לו למרות דברי ההתרסה שהשמיע מול כל הקהל, הביאו לבסוף שיותקנו בביתו מזוזות כשרות ומהודרות".

הרב ריאני מחדד: "התקשורת וגורמים בעלי הון והשפעה אדירים הצליחו לצרוב בתודעה הכללית שרבנים חרדיים, ובכלל כל מי שמייצג את הדת, אינם ברי שיח, הם אנשים כעוסים ונרגנים שלא יודעים להאיר פנים, ואילו הרבנים הליברלים הם חייכנים ומקבלים כל אחד, הם נתפסו למשנה באבות 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות' כמוטו המוטעה שלהם, אנחנו לא השכלנו לעשות בזה שימוש, והם לקחו את הטאבו על החיוך והארת הפנים. אבל את האמת יודע כל אחד, מי שייגש לרשב"ם-23 ויראה גדול בישראל שמחייך לכל מי שנכנס אליו, זוכה לראות יהודי מבוגר שמפקיר את עצמו ומחייך לכל אחד בניגוד למה שהם הצליחו לצרוב אצל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות, שכביכול הם החייכנים והאדיבים ואילו הרבנים שלנו הם חשוכים וקשוחים. "וזו לא המצאה שלנו – דרך הארת הפנים -, ראינו את מרן פאר ישראל בעל ה'יביע אומר' זיע"א, איך התייחס הרב עובדיה זצ"ל לכל אחד, באיזה סבר פנים מסבירות, היה קורא לכל אימא אחרי הברית של בנה ומברך ומאחל, איך הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל האיר פנים וחייך לכל יצור אנוש. לקחנו את ההנהגה של גדולי ישראל, את היסודות עליהם גדלנו בישיבות החרדיות, וזה המילים שאנחנו מנופפים איתם: החיוך, הנועם, דרכי הנועם שהארגונים הליברלים מתריסים באמצעותם כל כך הרבה נגד הממסד הרבני במדינת ישראל. והכול בלי להתפשר כהוא זה על הנהלים של הרבנות הראשית, זה נשאר קודש קדשים. ההבדל הוא בדבר אחד: השפה עמה מגיעים לציבור החילוני. הבשורה של הארגון זה הידיעה איך למצוא מסילות ללבם". ובהקשר נוסף לימי הפורים בהם נוהג עם ישראל על פי מנהגים קדמונים להתחפש ולחבוש מסכות שונות ומשונות המסתירות את האדם המסתתר מתחת לתחפושות, מאירים הרבנים נקודה מעניינת. הרב חיים כהן טוען שככלות כל ההסתה התקשורתית, בסוף כאשר נולד תינוק את הטלפון הראשון אני מקבל 'הרב תעזור לי יש לי ברית', עשרות פניות בחודש של ילדים העומדים לפני יום הבר מצווה שלהם, אנחנו מלמדים אותם אצלנו בכולל הנחת תפילין וכל מה שצריך לדעת לפני כניסה לעול תורה ומצוות חינם אין כסף. "צריך להבין שהתנועה הרפורמית שמה לה שלושה מטרות, ברית-מילה בר-מצווה וחתונה, כי זה הזמנים שהילד לוקח תודעה יהודית אתו לכל החיים. יש אמרה שגורסת שהאדם החילוני פונה אליך שלוש פעמים בחיים: בזמן הנישואין, בעת גירושין, וכשנפטר לצורך סידורי ההלוויה. בפטירה אין עם מי לדבר, בגירושין הוא לא רוצה לדבר, הזמן היחיד שנשאר זה בעת הנישואין – כשמתחתנים. ואז ברגע האמת שזה ברית בר מצווה או חתונה יורדים כל המסכות. אתה מגלה את היהודי האמיתי שמסתתר בפנים חבוי ומוטמן תחת אינספור מסכות וכיסויים".

הרב אפרים שטינקולר מספר על הימים הראשונים בקיבוץ גבעת ברנר. למי שלא מכיר מדובר באחד הקיבוצים הפלורליסטים הבולטים בארץ. הרב שטינקולר, תושב רחובות במקור, בכלל לא חשב למצוא את עצמו פוסע בשבילי הקיבוץ העוין עטוף בטלית, אבל המציאות הוכיחה שהיא חזקה מכל דמיון. "נכנסתי לשיעור הראשון בקיבוץ לאחר בקשתו של אחד מזקני הקיבוץ שפגש אותי ברחובות וביקש שאכנס למסור שם איזה שיעור, הגעתי לשם ישבו איזה ארבע זקנים, היו אלו ימי החנוכה, ודיברתי קצת על המכבים, על כוחי ועוצם ידי, נתתי מבט שונה לימים האלו מכפי שהם הכירו. "בסיום השיעור אומרים לי המשתתפים 'אולי תבוא כל שבוע', נעתרתי לבקשה, אבל הם מדגישים לי, 'לטובתך וביטחונך האישי, היינו ממליצים לך שלא לבוא עם החליפה הזו שאתה לבוש אתה, לא מומלץ להסתובב פה עם לבוש כזה'. אמרתי להם אני אמשיך ותראו שיהיה בסדר. לקראת פורים פרסמתי מודעות בכל הקיבוץ שיש קריאת מגילה, מאחורי הנחתי מסך שמציג קטעים מהמגילה באמצעות ציורים מחו"ל. אני מתחיל את הקריאה ואז נכנס למקום הצלם הרשמי של הקיבוץ עם מצלמת וידאו על כתפיו ומצלם ומצלם ללא הרף, התפלאתי ואחרי הקריאה ניגשתי אליו, הוא אומר לי אתה לא יודע כמה התרגשתי, אף פעם עוד לא היה לי כזה דבר. אני שואל אותו לשמו ומתברר שקוראים לו לא אחר מאשר יואל סירקיס, בן אחר בן של רבינו הב"ח, והבחור הולך כמו קיבוצניק מן המניין, עם ג'ינס קרוע וכל הסממנים. הוא אומר לי הייתי חייב להתחבר אז באתי להסריט את המעמד. "לאט לאט התקבע השיעור עד שבחנוכה האחרון הוא נמסר כבר במועדון של הקיבוץ, קודש הקדשים של הקיבוץ, זה כוחו של חיוך והארה. היום אני כבר מסתובב במבואות הקיבוץ עם הטלית בשבת בבוקר וכל התושבים מאחלים לי בוקר טוב. ממש לא משהו שמזכיר את האיומים מהימים הראשונים כנגד ההופעה עם החליפה… "ואכן, במהלך השיעורים נתקלנו לא אחת במקרים שדרשו מאתנו כוחות נפש כדי להתמודד מולם בנוחות ורוגע. באחד מהם הפסיק משתתף קבוע להופיע, אחרי היעדרות ממושכת הגיע ערב אחד עם אשתו יחד והתיישבו בשיעור. בסיום השיעור אמר לי באתי להודיע לך שאני לא מגיע יותר. למה? שאלתי. כי אני עצבני על אלוקים הוא עונה. מה יש? התעניינתי. מאז שהתחלתי לבוא לכאן נהיה לי רק יותר רע הוא משיב. פתחתי את הגמרא והראיתי לו את הסיפור עם רבי יהושע בן לוי שהתלווה לאליהו הנביא ולא הבין המון דברים מדוע הם מתרחשים, כל מיני דברים מוזרים חסרי היגיון לכאורה, ולבסוף אליהו הנביא הסביר לו הכול. גם אנחנו לא מבינים הכול, אמרתי לו, הכול תלוי בך איך תסתכל על הדברים. הוא חזר לשיעורים כרגיל וחייו השתנו לטובה".

את המפגש מסיימים הרבנים בסיפור מהיומיום, שממחיש שהחכמה היא גם למצוא את הפתרונות ההלכתיים לכל מצוקה, והם קיימים בהרבה מקרים, הגיעה בעבר עיתונאית מynet -לראיין את הרב מוטי זוננפלד, ובכתה לפניו שהיא התחתנה באורגוואי והתגרשה, כעת הכירה כהן ורוצה להתחתן אבל לא יכולה כי היא גרושה. הרב זוננפלד פנה לגורמים פה בארץ שיבדקו את המקרה, מי שנכנס לעובי הקורה הוא הרב זכריה כהן, אחיו של הרב זמיר כהן מהידברות, שכינס מושב בית-דין מיוחד והצליח להתיר את האישה לכהן, הרב כהן הוא גאון הגאונים במציאת פתרונות הלכתיים למקרים חריגים ויוצאי דופן המגיעים במקרים רבים לשולחן הארגון. המוטו הוא אחד: רבנות מאירה למען הקהילה!