מה כותבים על דניאלי? איך מתחילים בכלל לכתוב עליה?

אתם לא מכירים אותי, לא הייתי חבר קרוב של דניאלי קוראים לי יואל שרוין ואני בגיל של דניאלי.

את דניאלי הכרתי לגמרי במקרה – עבדנו ביחד בשבוע הספר. לא הכרתי אותה לפני, אפילו לא פגשתי אותה. אבל איכשהו, השבועיים האלה ביריד הספיקו כדי שהיא תכבוש אותי. כבר בימים הראשונים גיליתי מישהי מתחשבת ברמות לא נורמליות. דניאלי פשוט כל הזמן חיפשה איך לעזור לכל מי שמסביבה. תוך כדי ביריד היא הציעה להחליף אותי בקופה, ניסתה לשכנע אותנו לקחת הפסקה ושהיא תטפל באיזור שלנו, חייכה ללקוחות ודיברה אליהם בסבלנות לא משנה מי הם היו – ילדים בני 5 או מבוגרים בני 80. גם אחרי העבודה היא המשיכה לעזור – שאלה מי צריך טרמפ, חייכה אל מי שהיה לו יום קשה ועוד ועוד.

ככל שנמשך יריד הספרים הכרתי יותר את דניאלי. את החום שלה, החיוך, השמחה, האהבה שהיא מקרינה לכל עבר. נדהמתי לראות כמה היא מוכנה לשים את כולם לפניה אם זה מה שיעזור למצב להיות יותר טוב. במהלך שבוע הספר הכרתי כל מיני אנשים חדשים בעבודה אבל רק עם אחת רציתי לשמור על קשר – דניאל^,. ידעתי שיש בה משהו מיוחד ולא הייתי מוכן לפספס הזדמנות להכיר לעומק מישהי כזאת.

אני זוכר שתוך כדי דיבור עם דניאלי המחשבות שעברו לי היו בסגנון של "איך אפשר להיות כזאת בת טובה?", "אי אפשר לבקש חברה יותר טובה מזאת" ועוד. אני מניח שכל מי שהכיר את דניאלי מבין על מה אני מדבר. היא לא רק עזרה לך בכל מה שהיא יכלה, עצם הדרך שבה היא חייה גרמה לי לחשוב איך אני יכול להיות יותר טוב.

בשנה האחרונה הקשר שלי ושל דניאלי התבטא בשיחה מזדמנת בווטסאפ. אני לא שמרתי מספיק על קשר, אבל מידי פעם הייתי חושב עם חיוך על הפנים "לא דיברתי עם דניאלי הרבה זמן. נראה לי שאשלח לה הודעה בזמן הקרוב". השיחות הקטנות האלה היו מפגש קטן ומדהים עם דניאלי. לא הרבה יודעים להעביר חום בהודעות, דניאלי הייתה אחת מהאנשים הבודדים האלה. הפעם האחרונה שעברה לי המחשבה הזאת הייתה ביום ראשון לפני ששמעתי מה קרה. אמרתי לעצמי שאני אשלח לדניאלי הודעה בימים הקרובים. ואז, בבוקר של תענית אסתר קיבלתי את ההודעה. אני זוכר את התדהמה – זה לא נתפס שמישהי עם כל כך הרבה חיות כבר לא פה. ישבתי בלי יכולת לעשות כלום איזה חצי שעה.

אני מנצל את היוזמה הזאת כדי להגיד לכם תודה. תודה על דניאלי. אני בטוח שהדרך שבה היא חייה מושפעת מאוד מאיך שאתם חיים וממי שאתם. אז תודה לכם על זה שהבאתם לעולם הזה את דניאלי, כדי שתעשה לכולנו את העולם הזה למקום שקצת יותר מרגיש כמו בית, קצת יותר נוח, קצת יותר אוהב וחם.

יואל שרוין