אני יושבת וכותבת, מוחקת וכותבת שוב, כי כל מילה רק מגמדת את הילדה העצומה הזאת ואת התקופה הכל כך טובה שלנו יחד… שעת בוקר עכשיו, ואני על הספה שעליה אני ישנה בימים האחרונים. התעוררתי לא מזמן מחלום עלייך, או יותר עלינו, מדברים עלייך… ככה זה בלילות האחרונים, רק עלייך אני חולמת וחושבת!
אני מסוגלת לכתוב עוד ועוד, אבל שום דבר לא ישקף במעט את מה שהיה בינינו; הצחוקים, הפרצופים, החינה שעשינו יחד, הלילות שישנה אצלי, ההליכה שלנו בשעות לא שעות רק לשבת קצת בים, ההבטחות של מה נעשה ביחד כשאני אחזור…
לאחרונה גיליתי שיש לנו המון שירים שהיו שלנו. לכל שיר יש את המקום שלו בינינו… את השיר הזה דניאלי הכירה לי ביום העצמאות בים, ואת זה בדרך לכאן, ובשיר הזה היא צחקה עליי שאני לא יודעת איך קוראים לו, ואת השיר הזה פשוט היינו שרות לה… כל מילה שאני אומרת אני נזכרת – וואי, זו היא! אני חושבת המון איך אני משאירה אותה בתוכי לעולמים, מה אני לוקחת ממנה שיוביל אותי לכל החיים.
ומעכשיו נשאר רק הגעגוע והכיסופים, לראות אותה שוב ולחבק אותה עוד פעם אחת, כי הפעם האחרונה הייתה ממש מזמן… באהבה רבה, מתגעגעת.
הילה גולן.